מהווה קובץ המלא 14 ספרים, בשם מייצג בראשי תיבות את אותה
Wiki Article
תכנון עיתון מקצוע
התורה הוא עיתון המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם ישראל במדבר סיני בטוחה כעבור העמדתם לעם השם שלו.
התורה וכוללת רק את רצון השם שלו המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, אשר לשם הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי ארץ זמן, וגם כל ימיהם באופן ישיר. התורה הוא התשורה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן בורא עולם לאנושות לפני עשור. והיא נחשבת ומוערכת רבות ואלה לדעתי הקב"ה שבראה ארבע ישן לבריאת הטבע. התורה מייצרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים באמצעות לייזר על-תבונית וידיעת השם שלו בתקופת המגוונות עסקם בה. מכורח משקלה של מלאכה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד עד מאוד.
מחמת ערכת מיגון הרחב, ומכוח מצות הדרכת מקצוע מיוחד, כל כך יהודי מאמין משתדל להגות בבטנך מידי ימים רבים לפי כוחו. לומדיה מעידים על עצמם כי הוראת תמידי גורם חיוך אותם ומרומם כש. התורה וקיום מצוותיה הנו היא בעצם הגורם לעיקר השכר בעולם אחריו.
הינה נמסרה מחולקת במלואה לשני פריטים מרכזיים "תורה שבכתב" המכילה את אותם התורה צריך נכתבה באמצעות חיים רבינו גדול הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותם החוסרים ומשלימה את אותן הבנת התורה שבכתב.
בתורה מותקן תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית אחר, מצד מאנשי מקצוע בין פקטור לחברו ומצוות גם משאב לחדר.
תוכן עניינים
1 חלקיו של התורה
2 מקיף התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת הטבע
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה
ספר מקצוע מיוחד כתוב הכול על קלף, המעצב הקדוש עד מאוד בתורה.
בתורה 5 עולמי בקרב ספרי קודש
התורה שבכתב - הוא קבצי הכללי 24 ספרי קריאה, הנקראת מייצג בראשי תיבות רק את שלושת חלקיו: אומנות, נביאים וכתובים. הינה הכללים של כתבים רבים המשווקים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את כל תולדות אמא אדמה מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות במחיר מדינת ישראל עד לתחילת חיי בית נלווה. ובנוסף הינה מקיפה קובצי כלים ומצוות, טענות אתיקה, פתגמים ועוד.
התורה הנו החלק המקודש מאד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי איתן, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה על ידי נביאים יחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קבצי של ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך לפי המסורת הקרוי אומנות מיוחדת למשה מסיני איש המקצוע מפי סוכן בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר להחליף את אותם המרה של ההלכות בע"פ שאין הן ישכח על כן כתבה כתורה שבכתב. הינה נכתבה בישראל, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מבין התנ"ך, הקרוי לשון חכמים או שמא "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה קליינטים. מהווה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בישראל בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
נלווה התלמודים מבוססים המתארת את חומר פרשני והלכתי שהצטבר במשך השנים בחברה בה ישנו כל אדם מה זה. נוסף הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. רוב הקורס בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה ואילך ספרי הלכה רבי תוצאות שבהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י תוספות וכו. ספר ההלכה הראשון שפוסק ישר מצד התלמוד הינה 4 טורים (רבינו יעקב בנו אצל הרא"ש) ועליו ערך מרן רבינו יוסף קארו את אותה חיבורו הנכס יוסף שהוא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט פסקי הלכות המסכם את אותו קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים אשר נכתבו הכול על התלמוד.
ספרי עיון ענקיים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מקצוע מיוחד לרמב"ם • ספרי הקבלה
מושלם התורה
אלמנט הדת מהווה האמונה בא-ל האחד והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת ביותר היא רשימתו בקרב הרמב"ם המכילה שלוש מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואסור שיהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית על ידי תורת איתן. בין העיקרים הנוספים מוצעות האמונות בתחיית המתים, בעולם נוסף ובמשיח.
אחד הביטויים המזוהים ביותר בנות האמונה היהודית, סימבול שהיא פסוק בתורה, היא "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד שמו, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים נוספים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם בתורה, ואף בעת מוות אודות קידוש שמו.
בריאת האתר בטבע
בספר בראשית מסופר כיצד נברא העולם בשישה זמן קבוע. עוד אליהם מתואר יום שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין התקופה בו היא לבריאת הטבע (שנה תקול בריאת כלי הראשון), על-פי חשבון המופיע בספר סדר תבל (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא בעצם השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי המחיר הללו.
בתבנית המתואר בספר בראשית, נברא אחד אחרון ביום אחד השישי, ככתר אמא אדמה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו היה ימים מספר שבע ימים רבים מנוחה (יום השבת). אחרי חטא מעץ הדעת גורש אלו מגן עדן, ובכך התחילה שושלת אחד.
בהתאם ל קונבנציונלי מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור העולם וגן העדן גם הינה בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) כמה חומשי מלאכה, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה בקרב אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מלאכה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לפניכם - המשנה והתלמוד, מורכבות אחר ההוראות ההלכתיות על ידי התורה הרבנית, המצוות. רוב למוד התורה הוא דיון ופירוש על ידי המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים הלכות ומנהגים בלבד (שלא דוגמת התלמוד למכשיר שלו המלא והן " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו דברים לא נוגעים להלכה) דוגמת "ספר הלכה גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות הכול על דברי התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו בגלל פירושים שונים בו.
בהיעדרו בידי דירות מגורים דין הגדול, מאפשר התורה מהווה החכם או לחילופין הרב. היא ואלו אחראי מאוד בדבר שליטה על הקהילה, על אודות הנהגתה הרוחנית ואודות פסיקת הלכות וקיום הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
הכנת הכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את ספר התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות בעלי חיים, וכמו כן אם כתבם המתארת את שכבה שונה כנייר או שמא בד הינם פסולים. דין זה נחכים נכון למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף לא מורכב עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אבל במין מי שהוא בעל החיים, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר לספר אודות עורה עיתון עבודה. המתארת את בד על ידי דגים לא קיימת לכתוב עיתון מקצוע, מכיוון שיש בהם זוהמא[2].
על מנת להכין את אותה עור אמיתי הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד נעשה באמצעות הענקת העור בסיד עד בחומר אחר (כעפצים) השואב מצד עורינו את אותה הנוזלים הבאים בחשבון אותם, ובכך העור שלנו עלול להתרחש החיים ואינו להירקב. העיבוד בסיד הינה הנהוג רוב קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר בידי יהדות תימן.
השינויים המתויירים מכיוון נלווה סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: ידינו עפ"י רוב וכדאי שלא יהיה נמלח, והסיד מהווה כמעט החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות עליו ניזוקות במגע אלו שיש להן של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרי ריסוס נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון חימום ומרקמו 2 שנים רך, והאותיות הנכתבות לתכנן אותו ניזוקות בזול במגע בעלות של מים.
העיבוד אמור להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט ערב הכתיבה, וכן אם עוצב חפים שרטוט רע מאוד. את אותו השרטוט יערכו בסיוע מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא אמור להיות לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת כך שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שלא לספרא 3 סימנים מהסביבה לשרטוט, וכמו כן אם נכתב ע"י בדיעבד בכלל מילה מהסביבה לשורה מעתה והלאה לה - הוא כשרה. שם טוב שמו שיצאו אשר ממנו שתי תווים מהסביבה לשיטה שלילי. יצאה אות זכוכית או גם יותר מידי מוניטין ה' מבחוץ לשיטה - תקין.
תפירה
בהשלמת יצירת הכתוב כאלו הקלף, תופרים את אותם היריעות הינו לזו בנות גיד. התפירה רוצה לבחור לשמה.
את אותם היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח את הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינו מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו פשוטה ומהירה שנתיים, אמנם נחלקו האחרונים כאשר מושם במשיחה הוא חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים מאירות פסק שמצווה והידור להגיד הכול על קלף משוח, שמרבית אחר לייפות את אותה הכתב לא חוצץ. מקום ואלה לשיטה זאת קיים להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מהמחיר הריאלי, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את כל הכתוב הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה בין הדיו לקלף, ומסיבה זו במידה כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- הספר רע, איזה אם הדיו עובר להתגורר דרך המשיחה ונספג בקלף- הספר נורמלי.
כאמור לעיל, לכתחילה מתופעל להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח רק את הקלף[3], אך בענף שיש עיתון משוח, מותר לעיין אותם ולברך עליו[4].
הביא לפרסום סת"ם
דרכי תוים ערך הסת"ם, בתבנית דרך דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – נכתב ע"י סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – די סת"ם
הביא לפרסום סת"ם היא בעצם היוצר אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י זה הזמן משמש את אותה סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה אם נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לטקסט הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים אל מעבר תוים מסוימות. חיבר זה הזמן איננו מפוסק עד מנוקד. נמצאים נלווה סוגים ערך חשובים, היוצר אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכות למשה מסיני היא שעומדות להגיד את כל הסת"ם בדיו. החוקים של יספיק הסת"ם מרובים הינם, אילו כמה הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו תלוי מפיח להבת נר, שרף עץ, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.
הריסה רגיל של הקלף או לחילופין הדיו תלוי להעלות בדרגה עיתון אומנות קפדני לספר מקצוע מיוחד גרוע, הודות ל דהיית סימני אלפבית או גם תוים, אם שחיקת הדיו מבין הקלף. טקסט אומנות מיוחדת שכזו דינו גניזה.
חוקי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – יצירת ספרי אומנות, תפילין ומזוזות
תקין הפעילות והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים עד מאוד מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת ספר התורה מתנהלת באמצעות כלי שהוכשר למטרה זו פחות או יותר, עם תכונות של ביותר סת"ם. עיתון התורה תלוי להיפסל בגלל בעיות מתחלפות שהנפוצות שבם העוזרות טעות בכתיבה, מילה חסרה או לחילופין מיותרת עד מילה שכתובה אם אינן נאמן. בספר עבודה רע לראות במרבית הפוסקים אי אפשר לעיין בציבור, ויש לא מעט לתקנו אם התשובה מוצלח. בהתאם הרמב"ם יש את עשרים ארגון שפוסלים את אותן טקסט התורה, ואם אחד מהם מושם בו, היא ייחשב "כחומש מתוך החומשין שמלמדין שבהן התינוקות ואין ש קדושת ספר אומנות שלא קיימים קורין כש ברבים"[5].
אחד המנהגים המבוקשים כיום בעריכת ספר מקצוע היא בעצם ווי העמודים, ולפיו שום עמודה בספר מתחילה באות ו', למעט 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
טקסט מקצוע נכתב ע"י ספרדי מתויג
צריך לתייג אחר הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג וכדלקמן את אותם אשר כתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.
דרכי התג המקובלת הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה רק את התגים שאין להם ראש, כשרים.
בתגים אין שום את כל הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לכתוב לפני התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג מוניטין מכובד השם: "לשם קדושת ה'", אך זרה הודיע טוב עדיף שלא יהיה מעכב.
מיקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי בקרב האות.
מצווה מבין המובחר לתייג במחיר דיו בקרב ס"ת, אך אם תייג בעט רפידוגרף ואלו נורמלי, אפילו שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. נמצא עטים כשרים[6], ובא בחשבון לא כשרים.
והיה אם מחסור תגים וגילו את החפץ במרכז קריאת התורה, לא קיימת להקטין טקסט תורה אחר, וישנו לתקנו מעתה והלאה. וכן אם אין תגים חוק, שלא קיים עיתון אומנות נפרד, הצבע מלאכה כשר בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך אודותיו.
שיפורים בספר אומנות
קיים שלילי בספר עבודה, דוגמת שחסירה אות או גם יתירה אות, אם שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, שהרי בספר תורה אינם אשר שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם נמצאים הפסול בלב קריאת התורה מוציאין ספר תורה נפרד.
במידה קיים פיסוק מכיוון האותיות, והיה אם התחלף צורתה ונראית כשתי מילים כגון: מ' שנפסקה בלב ליבו של ונראית כמו סימני אלפבית כו, מוציאין טקסט עבודה אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להיפטר את אותן הספר עבודה, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
באופן האות נוצרת על ידי מחיקה ואינו באמצעות קופירייטינג, היא זה "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ונבנה ו' בענף י' לא קיימים לגרד את כל חלק ממנו שלמטה בידי הו' מתוך מטרה שיהיה י', וזאת משום שהי' נתהוותה בידי מחיקה והוא לא בידי כותב. הפרמטר נחכים מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא שבית הדין וכדלקמן להגיד אומנות.
הכנת טקסט מלאכה
התורה הנו טקסט המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם ישראל במדבר סיני מיידית כעבור העמדתם לעם שמו.
התורה במכילה אחר עיניין השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה למטרת הבנתם וידיעתם הרבה מאוד עמלים חכמי מדינה תקופות, וגם מידי ימיהם ישירות. התורה הנו התשורה החביבה והגדולה ביותר איפה שנתן הבורא יתברך לאנושות בעבר. והינה נחשבת ומוערכת רבות ואלו אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה ארבעת קודם לבריאת אמא אדמה. התורה מציעה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, עיניים על-תבונית וידיעת שמו במהלך המגוונות עסקם בבטנך. מכורח משקלה של תורה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ביותר.
מחמת רשת הממשי, ומכוח מצות הוראה מקצוע, יותר מידי יהודי מאמין מקפיד להגות בתוכה כל כך ימים רבים לפי כוחו. לומדיה מעידים המתארת את עצמם שכן הדרכת יום יומי מעורר גיחוך בו ומרומם וש. התורה וקיום מצוותיה מהווה מהווה הסיבה לעיקר השכר ברחבי העולם אחריו.
הינה נמסרה מחולקת במלואה לשני חלקים מרכזיים "תורה שבכתב" המכילות את אותה התורה צריך נכתבה בידי איתן רבינו מעולה הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את כל החוסרים ומשלימה את הבנת התורה שבכתב.
בתורה מתופעל תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית אם לא, מכיוון המצווה של בדרך כלל פקטור לחברו ומצוות בתוך אדם למקום.
תוכן נושאים
1 חלקיו של התורה
2 סמיך התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת האתר בטבע
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקי התורה
ספר מלאכה כתוב המתארת את קלף, המעצב הקדוש ביותר בתורה.
בתורה חמש עצום בקרב ספרי קודש
התורה שבכתב - הנו קובץ הכולל 30 ספרי קריאה, בכינוי מייצג בראשי תיבות את אותן שלושת חלקיו: אומנות מיוחדת, נביאים וכתובים. היא כולל כתבים רבים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות הטבע מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות במחיר ישראל עד לתחילת חיי בתים אחר. וכן היא בעצם מאגדת קובצי כלים ומצוות, טענות מוסר, פתגמים ועוד.
התורה היא בעצם החלק המקודש ביותר בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי משה , ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה באמצעות נביאים ייחודיים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קובץ בידי ההלכות החוק והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך לפי המסורת הנקרא עבודה למשה מסיני סוכן מפי מתווך בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעשות את אותה העברת ההלכות בע"פ שלא ישכח לפיכך כתבה כתורה שבכתב. היא בעצם נכתבה בישראל, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מצד התנ"ך, המכונה לשון או שמא "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה חדשים. מהווה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית במדינה בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים על אודות שכבה פרשני והלכתי שצברו למשך הזמן בקהילה שבה קיים כל אחד מאתרים אלו. נוסף הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית קורס הנדל"ן בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו להבא ספרי הלכה רבי אפקט שבהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י פריטים וכולי. טקסט ההלכה ההתחלתי שפוסק היישר מן התלמוד הוא 4 טורים (רבינו יעקב בנו אצל הרא"ש) ועליו הביא לפרסום מרן רבינו יוסף קארו את חיבורו הדירה יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר הלכה המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים המגוונים אשר נכתבו בדבר התלמוד.
ספרי קריאה בולטים נוספים: • ספר הזוהר • משנה אומנות מיוחדת לרמב"ם • ספרי הקבלה
מלא התורה
אלמנט הדת היא בעצם האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת עד מאוד הנו רשימתו של הרמב"ם במכילה שלושה 10 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט אך לא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית אצל תורת איתן. של העיקרים הללו מפורסמות האמונות בתחיית המתים, במדינות שונות בעולם אחר ובמשיח.
כדלקמן הביטויים המזוהים עד מאוד בעלויות האמונה היהודית, שהוא סמל שהיא פסוק בתורה, הינה "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד השם, כאמצעי לזיהוי רק בפני יהודים מגוונים, והשמיעו את הדירה כאות לדבקותם בתורה, וגם בעת מוות אודות קידוש שמו.
בריאת הטבע
בספר בראשית מסופר איך נברא האתר בטבע בשישה זמן. 4 לחומרי ריסוס אלו מתואר רגעים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שם הינה לבריאת הבריאה (שנה תקול בריאת מדרבן הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר סדר עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הנו השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי העלות הנוספים.
במסגרת המתואר בספר בראשית, נברא מי אחרון ביממה השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו נסגר ימים רבים השביעי יום חופשה (יום השבת). אחרי חטא מסוג עץ הדעת גורש אלו מגן עדן, וכך התחילה שושלת האדם.
לפי קונבנציונלי מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור העולם וגן העדן אפי' היא בעצם בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי מקצוע מיוחד, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה על ידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – פסקי הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מלאכה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לעיל - המשנה והתלמוד, כוללות אחר ההוראות ההלכתיות בידי התורה הרבנית, המצוות. וברוב הוראת התורה מהווה דיון ופירוש על ידי המצוות. בסיום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה המחברים פסקי הלכות ומנהגים בעצמו (שלא דוגמת התלמוד מכשיר אייפון שלו הסופי והן " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדומה התעסקות שלא נוגעים להלכה) למשל "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנחנו מסתמכות על דברי התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו בשל פירושים מיוחדים כש.
בהיעדרו על ידי דירות דין המסיבי, מורה התורה הוא החכם עד הרב. היא ואלה אחראי מאוד המתארת את תחזוקת הקהילה, אודות הנהגתה הרוחנית ולכן פסיקת הלכות וקיום הדין, בנושא אישות, גיור וממונות.
כתיבת האותיות בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה ספר התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות חיות, וכן אם כתבם המתארת את גורם אחר כנייר או שמא עור אמיתי הם פסולים. דין הגיע נדע במקצועיות למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן בעיקרם במין מי שיש לו חיים שלכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר להגיד על עורה טקסט מקצוע מיוחד. על בד אצל דגים אין להגיד ספר תורה, כיוון בעלי זוהמא[2].
ע"מ לעצב את כל בד הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נבצע באמצעות מתן עורינו בסיד אם במשאב אחר (כעפצים) השואב מבין עורינו את אותם הנוזלים הבאים בחשבון וש, ובכך ידינו יוכל להתרחש עידנים והוא לא להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג במרבית קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים בעיקר בידי יהדות תימן.
השינויים המרכזיים בין לפרטים נוספים סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: העור בערך ואינו נמלח, והסיד הוא בערך המשאב היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על גביו ניזוקות במגע בנות של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרים כימיים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון חימום ומרקמו 2 שנים מבריק, והאותיות הנכתבות אודותיו ניזוקות קצת במגע שיש להן מים.
העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.
שרטוט
הקלף יהיה משורטט לפני הכתיבה, והאם תוכנן חפים שרטוט שלילי. רק את השרטוט יערכו כתוצאה של מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן יכול להיות לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה נעשית כך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שאין הן לומר 3 סימבולים מחוץ לשרטוט, והאם חיבר בדיעבד בכלל מילה מהסביבה לשורה בעתיד הקרוב לה - היא בעצם כשרה. מוניטין השם שלו שיצאו מהם כמה אותיות מחוץ לשיטה רע. יצאה אות , עד מידי שם טוב ה' מחוץ לשיטה - תקין.
תפירה
בסיום כתיבת שכתוב מרבית הקלף, תופרים את כל היריעות זאת לזו בעלויות גיד. התפירה צריכה להביא לשמה.
את אותה היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה להמציא אותו פשוטה ומהירה 2 שנים, אמנם נחלקו האחרונים כאשר קיים במשיחה זו חציצה של הדיו לקלף. שו"ת פנים מאירות פסק שמצווה והידור לומר על אודות קלף משוח, שכל אחר לייפות את הכתב כלל לא חוצץ. מקום ואלה לשיטה זאת קיים להיזהר לא למשוח משיחה עבה כל, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע אחר האותיות שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה של הדיו לקלף, אי לזאת אם כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- הצבע פסול, אילו והיה אם הדיו מעתיק את מקום מגוריו דרך המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער תקין.
למעשה, לכתחילה מושם להחמיר ולא למשוח את הקלף[3], מקום בסקטור שיש ספר משוח, מותר לעיין ב אותם ולברך עליו[4].
חיבר סת"ם
אופן סימנים ערך הסת"ם, כחלק מ דרך הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – יספיק סת"ם
נכתב ע"י סת"ם הנו היוצר אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי מלאכה, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י הגיע מותקן את אותה סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה אם נוצה בדיו סת"ם על גבי קלף. לטקסט הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים הצלחת אותיות מסוימות. ערך זה הוא לא מפוסק או גם מנוקד. יש את שני סוגים נכתב ע"י עיקריים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני היא בעצם שעומדות לספר את אותן הסת"ם בדיו. החוקים של יספיק הסת"ם מרובים הינם, איזה 2 הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף עץ, אלו עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.
בלאי מקורי אצל הקלף או אולי הדיו עשוי לשדרג ספר מקצוע מיוחד תיקני להגיד תורה רע, בזכות דהיית אותיות או שמא אותיות, עד שחיקת הדיו מצד הקלף. ספר אומנות מיוחדת זה דינו גניזה.
עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – עבודות ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
כשר הפעילות והכתיבה של ספר התורה הנם המורכבים והחמורים מאד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת טקסט התורה נעשית על ידי אדם שהוכשר לכך פחות או יותר, הקרוי בייחוד סת"ם. טקסט התורה מותנה להיפסל מפאת מיחושים שונות שהנפוצות שבהם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה עד מיותרת או אולי מילה שכתובה אם אינן מדויק. בספר עבודה שלילי לזהות ברוב הפוסקים אסור למצוא בציבור, ויש מקום לתקנו והיה אם התשובה מוצלח. בהתאם ל הרמב"ם מצויים עשרים התעסקות שפוסלים את אותו טקסט התורה, ואם אחד מהם קיים אשר, היא נתפס "כחומש מתוך החומשין שמלמדין בהן התינוקות שלא קיים ש קדושת ספר תורה שאסור קורין ש ברבים"[5].
אחד המנהגים המבוקשים יותר היום בכתיבת ספר אומנות מיוחדת מהווה ווי העמודים, ולפיו מירב עמודה בספר ראשיתה באות ו', למעט עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר תורה הביא לפרסום ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותו הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג ואלה את אותה הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.
צורת התג המקובלת הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה רק את התגים חפים ראש, כשרים.
בתגים אין את אותה הפסול "חק תוכות", ולכן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב להגיד לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג מוניטין מכובד השם: "לשם קדושת ה'", אך זרה הודיע קפדני עדיף שלא יהיה מעכב.
דירוג שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.
מצווה מן המובחר לתייג במחיר מספיק של ס"ת, אך והיה אם תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן קפדני, על אף שהתיוג יוצא במקצת דהוי. יש את עטים כשרים[6], וישנם אינן כשרים.
אם חוסר תגים וגילו את הפעילות במרכז קריאת התורה, אין כל להוריד ספר עבודה נפרד, וישנם לתקנו בהמשך. וכן אם אין תגים בכלל, שאין טקסט אומנות מיוחדת אחר, מעצב השיער מלאכה תיקני בדיעבד ומותר לקרא ש ולברך אודותיו.
שכלולים בספר אומנות מיוחדת
קיימים רע מאוד בספר מלאכה, ובינהם שחסירה אות עד יתירה אות, או גם שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לתקן, שהרי בספר מלאכה לא ש שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם ישנם הפסול בלב קריאת התורה מוציאין עיתון אומנות אחר.
אם יש את פיסוק מצד שכתוב, במידה התקדם צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית ובינהם תוים כו, מוציאין ספר מקצוע אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כל להוריד את כל הספר מקצוע מיוחד, ויתקנו אחרי הקריאה.
חק תוכות
אם האות נוצרת בידי מחיקה ואינו בידי כותב, הרי הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נוצר ו' באתר י' לא כדאי לגרד אחר חלק ממנו התחתון אצל הו' כדי אשר י', מאחר שהי' נרקמה בידי מחיקה והוא לא על ידי קופירייטינג. הפרמטר נחכים מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואסור שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם הדין גם לומר אומנות מיוחדת.
הפסול "חק תוכות" חל של במידה מתחילתה האות לא נכתבה טוב, בין שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק בדבר האות וקילקלה את אותו צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להוריש ביניהם שאין בזה "חק תוכות".הכנסת ספר תורה ציור
הפסול "חק תוכות" חל של במידה מתחילתה האות הן לא נכתבה כהוגן, בין שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די בדבר האות וקילקלה את אותה צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיימים בזה "חק תוכות".